Alex Raif's Recent LinkedIn Posts

קפצתי לשטוף את המאזדה CX30. בדרך קיבלתי שיחה ממשאבי אנוש. "החלטנו שזה פחות מה שאנחנו מחפשים," היא אמרה, "אבל שתדע שהמנהל ואני ממש התרשמנו ממך!" (איזה יופי. תארזו לי את ההתרשמות הזאת בטייק אוויי, אני אשלם איתה במכולת). אין טעם לייפות את זה עם פילוסופיות לינקדאין בשקל על "דלתות שנסגרות וחלונות שנפתחים". דחייה צורבת. גם כשאתה רגיל לבנות אופרציות מאפס ולנהל משברי סייבר, לקבל "לא" באוטו רטוב מסבון זה מבאס את התחת. אבל אחרי שהאגו מסיים ליילל, מתחילה האנליזה. למה זה נפל? אני חושב שעשיתי פה טעות קלאסית. כשהיא שאלה, זרקתי בנונשלנט "יש לי עוד תהליך". חשבתי שאני משחק אותה מבוקש. שחקן חזק. היא כנראה שמעה סיכון בריחה, או מישהו שרק מחפש תחנת מעבר. והיה שם עוד פיל בחדר שאפילו לא דיברנו עליו לעומק. אני מגיע מכיסא של CISO. התראיינתי לתפקיד של מספר 2. הם בטח ישבו אחרי הראיון ושאלו את עצמם מתי אני אשתעמם ואברח להם. ואני? אני צראש ידעתי לאיזה תפקיד אני הולך. בסוף, האמת היא שאין לי מושג. אולי זה היה מועמד פנימי, אולי תקציב שהוקפא, אולי פשוט לא באתי להם בטוב בעין. אבל אם לא ננתח את הטעויות של עצמנו, נישאר עם הנרטיב של "כולם דפוקים". איזה משפט של HR בראיון קבר לכם תהליך? (ותחסכו ממני "אתה אובר-קווליפייד", זה שקר של פולניות).

5 בכירים שאיבדו את זה לחלוטין. זה מה שראיתי בישיבת הנהלה האחרונה. על הפרק: קיצוצים, הקפאת תקנים, וההיסטריה התורנית ש-AI הולך לשתות לנו את העבודה. כולם זרקו לאוויר "פיצ'רים של פאניקה" רק כדי להוכיח שהם עושים משהו. טונים עלו, אגו נשפך, ואנשים נלחמו על הכיסא שלהם. ואני? שתקתי. הבוקר, 7:15. אני על ספסל בתחנת אוטובוס בנתניה. מסתכל על הרחוב. כולם מחזיקים פוזה. פרימטר חיצוני מושלם. וזה זרק אותי בדיוק לנקודה שבה 'חובות הלבבות' פוגשת Zero Trust. כשאתה חי על אישורים של מערכת לחוצה – אתה חשוף. אבל כשאתה מבין שלאף אחד שם אין באמת כוח עליך? אתה חסין כדורים. באותה ישיבה הבנתי שהסביבה הזאת היא וקטור תקיפה ישיר על הבריאות הנפשית שלי. אז קמתי והלכתי. עזבתי את התפקיד. בלי דרמה, בלי ללטף לאף אחד את החרדות. פשוט חתכתי. האנשים הכי יציבים בחדר פשוט יודעים על מה הם מגנים. כשאני חוזר הביתה לנטשה ולהילי, הליבה יציבה. שום טייטל בעולם לא שווה קריסת מערכות פנימית. איזה שיר אתם שמים באוזניות כדי לנקות את הראש אחרי החלטה כזאת?

עוד שיחת דחייה על הבוקר. זה לא אתה זה אנחנו קפצתי לשטוף את המאזדה CX30. בדרך קיבלתי שיחה ממשאבי אנוש. "החלטנו שזה פחות מה שאנחנו מחפשים," היא אמרה, "אבל שתדע שהמנהל ואני ממש התרשמנו ממך!" (איזה יופי. תארזו לי את ההתרשמות הזאת בטייק אוויי, אני אשלם איתה במכולת). אין טעם לייפות את זה עם פילוסופיות לינקדאין בשקל על "דלתות שנסגרות וחלונות שנפתחים". דחייה צורבת. גם כשאתה רגיל לבנות אופרציות מאפס ולנהל משברי סייבר, לקבל "לא" באוטו רטוב מסבון זה מבאס את התחת. אבל אחרי שהאגו מסיים ליילל, מתחילה האנליזה. למה זה נפל? אני חושב שעשיתי פה טעות קלאסית. כשהיא שאלה, זרקתי בנונשלנט "יש לי עוד תהליך". חשבתי שאני משחק אותה מבוקש. שחקן חזק. היא כנראה שמעה סיכון בריחה, או מישהו שרק מחפש תחנת מעבר. והיה שם עוד פיל בחדר שאפילו לא דיברנו עליו לעומק. אני מגיע מכיסא של CISO. התראיינתי לתפקיד של מספר 2. הם בטח ישבו אחרי הראיון ושאלו את עצמם מתי אני אשתעמם ואברח להם. ואני? אני צראש ידעתי לאיזה תפקיד אני הולך. בסוף, האמת היא שאין לי מושג. אולי זה היה מועמד פנימי, אולי תקציב שהוקפא, אולי פשוט לא באתי להם בטוב בעין. אבל אם לא ננתח את הטעויות של עצמנו, נישאר עם הנרטיב של "כולם דפוקים". איזה משפט של HR בראיון קבר לכם תהליך? (ותחסכו ממני "אתה אובר-קווליפייד", זה שקר של פולניות).

החלטתי לתרום את הגופה שלי למדע. סליחה, את המוח שלי ל-AI. ההחלטה הזאת נפלה הבוקר. ברכבת. בדרך לראיון עבודה. כי למה להתכונן לשאלות HR מביכות כשאפשר לתכנן איך להעתיק את עצמי לשרת? אני הולך לדחוף פנימה הכל: הודעות, סדרות, פודקאסטים, שיחות עם הילדה, ובעיקר - את הריבים עם אשתי. היא יודעת מזה? ברור שלא. אם היא תגלה שאני מאמן אלגוריתם על הוויכוחים שלנו, אני אצטרך לחתום על NDA לפני שאני שואל מה אוכלים בערב. (והאלגוריתם הרי יקרוס ויעלה עשן כשהוא ינסה לנתח מה לעזאזל אומר ה"הכל בסדר" שלה). איך אני אעשה את זה טכנית? זרימה היא מילה יפה למה שקורה כשאתה לא יודע מה אתה עושה. מה אני אעשה עם כל חומר הגלם הזה בסוף? קודם נבנה את המפלצת, אחר כך נחליט. במקרה הכי גרוע, ה-AI ילך לראיונות עבודה הבאים במקומי. (כן, גם אני מקווה שהוא יבקש שכר יותר גבוה). מישהו פה כבר ניסה לקמפל את האישיות שלו לתוך LLM או שאני הולך לעשות את הטעויות של כולם לבד?

3 סוכני AI מריצים לי את העבודה ביומיום, אבל הרגע צילמתי חביתה עם קוטג'. הכי םשוט שיש. בלי פילטרים, בלי רינג-לייט, ובלי פרומפט של "חביתה בסגנון סייברפאנק". אני מסתכל על הפיד שלי בלינקדאין לאחרונה, וזה פשוט פיזדץ פרבוזה. (סליחה על הרוסית, אבל אין מילה בעברית שמתארת את תאונת הרכבת הזאת יותר טוב). אני חי AI. אני בונה ארכיטקטורות שלמות שמבוססות על זה. אבל התעייפתי. כל בן אדם שני פה נהיה Thought Leader. אנשים קוראים חצי כותרת ב-TechCrunch, זורקים אותה לג'מיני, ופולטים עלינו מאמר של 800 מילה על "7 תובנות מנהיגות שלמדתי מפקק באיילון". הכל פלסטיק משובט עם 14 אימוג'ים של טילים. פעם היינו כותבים מהלב. עם שגיאות הקלדה. עם טעויות תחביר. בלי הפחד המשתק שזה יצא "לא מדויק" ואז נרוץ להעביר את זה פוליש אצל הרובוט התורן שישאב מהטקסט כל טיפת נשמה. פעם היינו אשכרה אומרים תודה על מידע חדש, כי ידענו שמישהו ישב וכתב אותו מהדם שלו, אחרי כוויות בשרתים. אז הנה החביתה שלי. היא לא מושלמת. (וגם הקוטג' כנראה פג תוקף מחר). אבל בניגוד ל-90% ממה שרץ פה בפיד, היא לפחות אמיתית. מתי בפעם האחרונה קראתם פוסט שידעתם בוודאות שבן אדם עם דופק כתב אותו?

אני ארכיטקט AI Security. אני בונה סוכני אוטומציה שעושים לי את רוב העבודה. אבל היום בבוקר, הובסתי על ידי כפתור כחול וטיפש. ראיתי משרת AI Security מדהימה.  חלום. קליק על Easy Apply. קליק על Next.  המערכת שאבה את הקובץ הלא נכון.  נשלח.  (שיהיה להם בהצלחה עם מה שזה לא יהיה ששלחתי להם עכשיו). לינקדאין, בואו נדבר על חוויית משתמש. ארזתם לנו את ה-Easy Apply כאילו קניתי הרגע 100 גרם פיסטוקים אצל ששי בקיוסק.  רק שאצל ששי אני מקבל פיסטוקים, ופה קורות החיים שלי נשאבים לפייפליין תמוה בלי דרך חזרה. כאילו, אין איזה "Are you sure?" קטן? איזה "Review before sending"? רחמנא ליצלן Undo? וזה עוד לפני שדיברנו על הזלזול שבלשים Easy Apply על משרות בכירות.  אתם מחפשים CISO. מישהו שינהל לכם את כל אבטחת המידע בארגון, יתמודד עם משברים ויבנה ארכיטקטורה. אבל אתם נותנים לו להגיש מועמדות באותו מאמץ שלוקח להזמין וולט?  (כשאני גייסתי אנשים, בחיים לא הפעלתי את הכפתור הזה. זה פשוט פח אשפה דיגיטלי שממגנט ספאם). קיצר. אל תהיו אני של הבוקר.  אם אתם רואים משרה שאתם באמת רוצים – תתרחקו מהכפתור הזה.  תמצאו מישהו מבפנים. תשלחו הודעה למגייסת.  תעשו משהו שמראה שאתם לא עוד קליק אוטומטי. אני בינתיים הולך לשתות קפה עם פטריית רעמת האריה ולקוות שה-AI Security שלהם לא מזהה את קורות החיים שלי כנוזקה.

לעץ הבניאן בהודו יש קטע מטורף. הוא מוציא שורשי אוויר. במקום לצמוח מלמטה כמו עץ רגיל, השורשים שלו יורדים מהענפים, ננעצים באדמה, והופכים לגזעים תומכים. ככה, עץ אחד מתרחב כמעט עד אינסוף ונראה למתבונן מבחוץ כמו יער שלם. ברגע שקראתי על זה, נפל לי האסימון. זה בדיוק מה שאני עושה עם AI. בלינקדאין כולם בטוחים שאם אתה בונה סוכני AI, אתה בטח מריץ אלגוריתמים שיפצחו את הגנום האנושי או ימציאו את הסטארטאפ הבא. המציאות הרבה יותר מביכה. והרבה יותר פרקטית. השורשים שלי (Alex x4) עושים את הדברים הכי אפורים בחיים: סוכן אחד מתמלל ומסדר לי חפירות מישיבות זום. סוכן שני נובר לי בחשבון הבנק ומנסה להבין לאן לעזאזל נעלם הכסף. הסוכן השלישי זורק לי רעיונות לדייטים עם נטשה. (כן, גם בזה צריך עזרה לפעמים). כל סוכן כזה הוא שורש אוויר שפגע בקרקע והפך לגזע תומך. הוא לוקח ממני משקל. אבל אז, כשאתה משחרר את העבודה השחורה הזאת, אתה קולט משהו מדהים. פתאום אתה כבר לא מוגבל ל-24 שעות ביממה ולזוג ידיים אחד. אתה מבין שהגבול היחיד באמת הוא השם יתברך. כל שאר תקרות הזכוכית? אנחנו בנינו אותן אצלנו בראש. תראו מה עץ אחד יכול לעשות כשהוא פשוט שולח שורשים החוצה. מה התירוץ שלכם להישאר בתוך עציץ?

כולם בוכים ש-AI יקח להם את העבודה. אני פשוט בניתי 3 סוכנים שיעשו את שלי. (Alex x4, נעים מאוד). יש עץ אחד בהודו שניפץ לי את הצורה שבה אני תופס גבולות. קוראים לו The Great Banyan. מבחוץ? נראה כמו יער שלם. דונמים של עצים. בפועל? זה עץ אחד. שורש אחד. אורגניזם חצוף אחד שהחליט שאין לו גבולות גזרה והתפשט לכל כיוון. אבל אז, אתה קולט שזה בדיוק מה שאנחנו יכולים לעשות היום. פעם הייתי בן אדם אחד עם 24 שעות ביממה. היום אני יער. ביום אני CISO, סוגר עסקאות ובונה ארכיטקטורות אבטחה. ומאחורי הקלעים? סוכני ה-AI שלי (שכתבתי בפייתון) טוחנים תהליכי קומפליינס משעממים של SOC2 ו-ISO 27001. (כי למי יש כוח לקרוא את השיט הזה). הם עושים את העבודה השחורה, ואני מתפנה לכתוב ספרי ילדים בלילה. (ולתדלק את עצמי בפטריות רעמת אריה כדי לאבד את השפיות בקצב איטי יותר). אנחנו רגילים לחשוב בתוך עציץ. "אני רק איש סייבר", "אין לי זמן", "אי אפשר לעשות גם וגם". זה בולשיט. ברגע שאתה משחרר את התלות בזוג ידיים אחד, אתה מבין שהגבול היחיד הוא השם יתברך. כל שאר תקרות הזכוכית? אנחנו בנינו אותן. תראו מה עץ אחד יכול לעשות. מה התירוץ שלכם להישאר בתוך עציץ?

I have 3 AI agents automating my life, but this morning I was defeated by 1 stupid blue button. I saw a dream AI Security role.  Clicked "Easy Apply". Clicked "Next".  LinkedIn auto-pulled the wrong resume file.  Sent. Good luck to them with whatever PDF they just received. LinkedIn, we need to talk about UX.  You packaged "Easy Apply" like buying snacks at a local kiosk. So quick. So seamless.  Except at the kiosk, I actually get my snacks. Here, my resume gets sucked into a mysterious HR black hole with zero way back. Where is the "Are you sure?" Where is the "Review before submitting?" God forbid, an "Undo"? And let’s talk about the absolute disrespect of putting "Easy Apply" on a CISO or senior architecture role.  You want someone to secure your entire enterprise, build zero-trust architectures, and handle global cyber crises. But you let them apply with the exact same effort it takes to order Uber Eats?  (When I was hiring, I never used it. It’s just a digital trash can that magnetizes spam). So, don't be me this morning.  If you see a job you actually care about—stay away from that button.  Find an insider. DM the hiring manager. Show you are more than an automated click. I’m going to drink my Lion's Mane coffee now and pray their AI doesn't flag my wrong resume as malware.